שביל הזהב

שביל הזהב

לאה וקסלר, ילידת שיקגאו, עלתה לארץ בשנת 1959 מורה ומרצה לאנגלית  וכן לשפות זרות בחיפה ובטכניון, כיום משתתפת בחוגים כמו טאי צ'י, התעמלות, יוגה, חדר כושר, ציור.
לאה מספרת כיצד שמעה על התכנית: "לפני 5 שנים ראיתי פרסום על התכנית וכך הגעתי אליה". בתכנית הכירה לאה את רחל, שותפתה למסלול. 

רחל עזריה, ילידת הארץ, אמא ל-3 ילדים וסבתא ל- 12 נכדים ו-11 נינים, בעלת תואר ראשון בלימודי א"י וחשבת ישראל וכן בעלת
תואר שני בציוויליזציות ימיות.  רחל גם היא בעלת היסטוריה של עבודה והתנדבות ציבוריים ענפים: היא הקימה מועדון נוער בעיר,
התנדבה בתור מורה להנחלת הלשון העברית במעברה בטירת הכרמל, הקימה מועדון לקשישים ועוד. 
לאה: " הולכים עם הטאבלט, אני לדוגמא הלכתי מבית הכנסת עד לכרמליה  (כ-2 ק"מ), הולכים עם מלווה לאורך המסלול
מצלמים ומסבירים בהקלטה את המכשולים שבדרך, במדרכה, עץ שמפריע, מעבר חצייה שלא נוח ועוד. את הכל צילמתי
כולל טובים בדרך.  בהתחלה לא כ"כ הבנתי איך עושים זאת, אבל  לימדו אותי." 
 
רחל מצטרפת  ומספרת חשיבות התפקיד שלה בתכנית: " כאשר לקחנו את הפרויקט להכין את שביל ההליכה התבקשנו לבדוק
היכן יש מפגעים ומקומות שיכולים לסייע זקנים, מצאתי פינות חמד לישיבה, או מנגד יש מפגעים שמאלצים את הזקנים או אנשים
עם כסאות גלגלים שמחייבים אותם לרדת לכביש וזה מסכן אותם (רכבים חונים, זבל, מפגעים).  את כל אלו צילמנו, תיעדנו
והעברנו לעירייה שיתקנו. התברר שבאמת המכשולים הם מקשים וממררים את חייהם של האנשים מבוגרים, ילדים ונכים. " 
רחל מסכמת את החוויה: "אני אלמנה, ובעקבות פטירת בעלי החלטתי שאם  אשאר בבית לבד, אתחיל לפול לבדידות. גם בבית
אני משתמשת במחשב נייד ונייח והשתתפות בתכנית  נותנת לי סיפוק רב, אנשים מכירים אותי ברחוב ומודים לי וזה נותן לי תחושה של סיפור." 
 
צילום: דן חיימוביץ