גיל פרישה OUT, תהליך פרישה IN / יוסי היימן

גיל פרישה OUT, תהליך פרישה IN / יוסי היימן

15/02/2018

עליית תוחלת החיים מביאה לפתחנו אתגרים חברתיים-כלכליים רבים, בהם לסוגיית התעסוקה וגיל הפרישה משקל רב. בשנים האחרונות מתקיים שיח ציבורי ער בכל הנוגע לגיל הפרישה בישראל, במקביל לשיח דומה גם בכלכלות מערביות נוספות המתמודדות עם אתגרים דומים.

המחשבה שאפשר להמשיך לעבוד רק כ-45 שנים מחיינו כאשר תוחלת החיים ממשיכה לטפס בעקביות, איננה עומדת עוד במבחן המציאות.

פרישת האוכלוסייה בגיל ממוצע של 65, כאשר באופק עוד כ-20 שנות חיים, וכאשר הגיל התפקודי של רובם מאפשר להם לעבוד מספר שנים נוספות, יוצרת הרעה משמעותית על היחס שבין הכנסות המדינה ממיסים המוטלים על המועסקים במשק, לבין הוצאות המדינה הצפויות (יחס התלות). בנוסף, המשך תעסוקה לאחר גיל הפרישה הנהוג כיום, עשוי להגדיל משמעותית את התוצר הלאומי הגולמי ולהקטין משמעותית את חרפת העוני בזקנה שמדינת ישראל איננה יכולה להתברך בה.

כמו כן, הצבירה הממוצעת שצובר הפרט מהפרשות פנסיוניות, אינה מספיקה יותר לקיום לתקופה של כ-20 שנות חיים שלאחר פרישה, מציאות הגוזרת על רבים חיי עוני.

מעבר לכך, המשך תעסוקה בגיל המבוגר תורם לביטחון האישי, למעמד המשפחתי והחברתי, לבריאות גופנית ונפשית.

בעוד השיח כיום מתמקד ברובו בגובה גיל הפרישה, יש צורך להוביל אותו לדיון במהות הפרישה וכתוצאה מכך היערכות חדשה של המדינה, המשק, הפרט והחברה להכיל נושא זה.

עלינו להתייחס לגיל הפרישה כנקודה בה מתחיל תהליך של שינוי הדרגתי בתעסוקתו של האזרח ליצירת העסקה מגוונת – במקום פרישה ברגע אחד, פרישה הדרגתית, המאפשרת לפורש להמשיך לעבוד במשך מספר שנים נוספות, תוך הקמת מסלול תעסוקתי חלופי, בין אם במסגרתו הנוכחית ובין אם במסגרת חדשה.

יש צורך לפתח מודל של תהליך פרישה הדרגתי, הכולל גם תמריצים למעסיקים.

מודל זה יתאים לפרט את המסלול התעסוקתי החלופי בהתאם לרצונותיו, יכולותיו וצרכי המשק.  התאמהזותכלולהסבותוהכשרות מקצועיות ייעודיות לענפים בעלי ביקוש גבוה לעובדים, היקפי משרה משתנים, צורות העסקה מגוונות, פיתוח כישורים ויכולות עדכניים ורלוונטיים להמשך התעסוקה, הגברת אוריינות דיגיטלית ועוד.

מול המעסיקים, עיקר האתגר הינו העלאת מודעות. למרות מאמצים רבים שנעשים בתחום, עדיין קיימת גילנות רבה בחברה בכלל ובקרב מעסיקים בפרט. נדרשת פעולה שתוביל להבנה כי ישנו הון אנושי רב, מאגר כשרונות בלתי ממומש של עובדים מבוגרים בעלי יתרונות, ניסיון וידע רבים.

על מנת לקדם מהלך זה, נדרשת מדיניות לאומית כוללת הרואה את גיל הפרישה כנקודה בתהליך ארוך טווח ובאזרחיה הוותיקים של ישראל נכס ולא נטל.

כותב המאמר הוא יוסי היימן, מנכ"ל אשל בג'וינט ישראל

קרדיט צילום: אופיר בן נתן, ג'וינט ישראל