מחקר חדש קובע: להט"בים מבוגרים סובלים מניכור חברתי, בדידות והדרה

מחקר חדש קובע: להט"בים מבוגרים סובלים מניכור חברתי, בדידות והדרה

27/05/2018

ג'וינט-אשל ועיריית תל אביב-יפו יזמו מחקר חדש, בנושא "צרכים של להט"בים מזדקנים". את המחקר ערכו ד"ר יצחק שנור וד"ר איילת ברג-ורמן ממכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל, כחלק ממהלך לבדיקת צרכי אוכלוסייה זו ובחינת מענים חברתיים אפשריים.

במחקר השתתפו כ-120 חברי קהילת הלהט"ב בני 55 ומעלה, מכל רחבי הארץ, כולל מישובים קטנים ומהמגזר הכפרי.

במחקר נמצא כי להט"בים מבוגרים סובלים מהעדר רשתות תמיכה משפחתיות, אשר בגיל הזיקנה הופכות להיות משמעותיות ביותר. 58% מהלהט"בים המבוגרים גרים לבד, קרוב לפי-2 מאשר בכלל האוכלוסייה. ל-63% מהם יש ילדים בהשוואה ל-96% בכלל האוכלוסייה בגילים אלו. התחליף למשפחה ולתמיכה משפחתית מגיע מחברים אשר מהווים משענת ועזרה ומעין תחליף למשפחה. למרות זאת קיימת בדידות רבה. תחושת בדידות היא מאפיין נוסף של הזדקנות, שלהט"בים מבוגרים סובלים ממנו בעוצמה רבה יותר, 57% לעומת 29% בגילים אלו באוכלוסייה. בקרב בני 70 ומעלה היקף הבעיה אף רחב יותר.

מהמחקר עולה כי להט"בים מבוגרים חווים קושי חברתי כפול ומשולש והדרה במספר מעגלים, המתבטא בהומופוביה, בגילנות ובגילנות פנים קהילתית. במעגל הראשון להט"בים חווים הדרה על רקע היותם להט"בים, במעגל השני הלהט"בים המבוגרים חווים הדרה על רקע גילנות, מעצם היותם זקנים ובמעגל השלישי קיימת גילנות פנים קהילתית –כלומר הדרה על רקע גילם בתוך הקהילה הלהט"בית עצמה. מצב זה מביא להסתגרות נוספת של הלהט"בים ולמציאות של "ארון בתוך ארון", כלומר, מורכבות חברתית וצורך בהסתרה גם בתוך מרחב להט"בי, שאמור להיות מוגן, מכיל ומקבל.

לגבי היחס והקשר עם מערכות הבריאות והרווחה, על אף שרוב המשיבים לסקר (86%) דיווחו כי לא חוו אפליה או דחיה במערכות אלו, כשליש מהם חשים אי-נוחות או חשש למסור פרטים אישיים. 27% חוששים שדעות קדומות או אפליה ישפיעו לרעה על הטיפול או השירות שיקבלו. 25% חוששים לחשוף את הנטיה המינית בפני רופא המשפחה. 11% דיווחו שהם נמנעו מלפנות לקבלת שירותים כי חששו להחשף. 31% דיווחו שרופא אבחן אצלם דכאון או חרדה לעומת 8.4% בקרב בני +65.

רבים הביעו חשש מהרגע בו יצטרכו להכנס למסגרת מוסדית מסוג כלשהו: חשש מהצורך להכנס שוב לארון; פחד שמא לא יטופלו כראוי בגלל מי שהם; קושי להכנס כבני זוג להט"בים וכן קושי וחשש להכניס מטפל/ת הביתה. קיים מתח בין הרצון להשתייך לקהילה הכללית ובין הצורך בקבלת שירותים מותאמים לקהילה, לתרבות ולסיפור החיים.

רוב המרואיינים ציינו כי היו רוצים שירותים מותאמים יותר לקהילה הלהט"בית והיו רוצים לקבל לגיטימציה מצד נותני השירותים כדי לחוש מוגנים ובטוחים כלהט"בים. הם חשים שבחלק מהמקרים נותני השירות פועלים מתוך חוסר ידע ומהסתמכות על סטריאוטיפ במקום לברר את הנושא לעומק עם הלקוח, או שהם אינם מעלים בדעתם שיתכנו להט"בים בגיל המבוגר.

מגבלות המחקר: אין נתונים על היקף אוכלוסיית הלהט"ב ומאפייניה בארץ ולכן יכולת ההכללה של הממצאים לאוכלוסיית הלהט"ב המבוגרת כולה היא מוגבלת. בעיה דומה קיימת גם במחקרים שנערכו בחו"ל. עם זאת, בגלל שיעור גבוה של משתייכים למעמד סוציו-אקונומי גבוה יתכן שהממצאים מהמחקר אינם משקפים את מלוא חומרת הבעיות באוכלוסייה.

המסקנות העיקריות הן שהקשיים הקיימים בזיקנה מועצמים ביתר שאת בקהילת הלהט"ב: הקושי בהתמודדות עם בדידות ומגורים לבד; רשתות תמיכה דלילות; חשש מלפנות לשירותי בריאות ורווחה.

עורכי המחקר, בהתבסס על מודלים מוצלחים בארה"ב, קנדה ובריטניה, ממליצים על הדרכה והכשרה לאנשי מקצוע מתחומי הבריאות והרווחה בכל הנוגע לטיפול בלהט"בים מבוגרים, על הנגשת שירותים חברתיים לקהילה הלהט"בית, סיוע לארגוני הקהילה בהתמודדות עם גילנות, על פיתוח והתאמת שירותים עבור מבוגרי הקהילה ועל התאמת מסגרות דיור לזקנים עבור הקהילה הלהט"בית. מומלץ להעזר בארגוני הקהילה בהכשרות לאנשי מקצוע ולשקול אפשרות לשלבם במערך השירותים.

לדברי גלעד הדס, האחראי על מדידה והערכה בג'וינט-אשל: "בבואנו להתמודד עם בעיות חברתיות, אחד האתגרים הגדולים הוא מיפוי צרכי האוכלוסייה ואיתור גורמי הסיכון. מחקר זה הינו פורץ דרך בישראל, שכן המידע הקיים בנוגע לאוכלוסיית הלהט"ב המזדקנת הינו מצומצם מאוד. תופעות כמו גילנות ובדידות, הקיימת בכלל האוכלוסייה המזדקנת, מצטרפות גם לאתגרים ייחודיים לאוכלוסייה זו, דוגמת הומופוביה והיעדר מעגלי תמיכה משפחתיים. מחקר זה מהווה בסיס משמעותי לתכנון, התאמה ופיתוח מענים חברתיים ללהט"בים מזדקנים".

עיקרי המחקר יחשפו לראשונה בועידת הרווחה הרביעית של עיריית תל אביב-יפו אותה יוזמה סגנית ראש העיר ומחזיקת תיק הרווחה מהרטה ברוך רון. הועידה תעסוק השנה בנושא בדידות כתופעה חברתית. על סדר יומה של הוועידה יובאו מחקרים שונים המצביעים על הקשר ההדוק בין רווחה לבדידות, סדרת הרצאות מהירות בסגנון "טד" ויוצגו פתרונות פרקטיים של עיריית תל אביב יפו להתמודדות.

סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו ומחזיקת תיק הרווחה, מהרטה ברוך-רון: "בדידות היא מגפה. ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי הגדירה זאת כמציאות העצובה של החיים המודרניים. נדמה לנו לעיתים שבדידות היא רק תחושה לא נעימה אבל זה לא נכון - בדידות היא טריגר לחולי, בדידות היא טריגר לאובדנות, בדידות היא תופעה שהחברה צריכה להתיחס אליה ברצינות. היא חוצה גילאים, מגזרים, מעמדות כלכליים. היא פוגעת בילדים, באימהות צעירות, בצעירים וצעירות שעוזבים את בית ההורים לראשונה ויוצאים לדרך עצמאית, בחיילות וחיילים, במי מאיתנו שלא הקימו משפחה, בקשישים שהמעגל סביבם הולך ומצטמצם. עד היום לא ניתן מענה מערכתי לבדידות ובוועידה הזו אנחנו מנסים להציף את הנושא לסדר היום ולשלב את הגורמים שיכולים וצריכים לפעול ולתת מענה לכל מי שמרגישים לבד."